רמבלינג הקומיקס של רוג’ר: מה אני קורא (ובדיוק איך הגעתי לשם)

הפרסום הזה מוגש תחת:

דגשי דף הבית, מדגישים,
ראיונות כמו גם טורים

רוג’ר אש

מאת רוג’ר אש

אם בדקת באופן שגרתי את הטורים שלי כאן בבלוג ווסטפילד, אתה מבין שאני מנסה להישאר חיובי. הסיבה לכך היא פשוטה: לדעתי, אני מאמין שעדיף הרבה להניע אנשים לספרים שאני אוהב ולא להתרחק מספרים שאני לא אוהב. מדוע לספק זמן לספרים שלא אכפת לי מהם? אני מבין שיש אנשים שלא מסכימים עם העמדה הזו, עם זאת זה שלי כמו גם אני נשאר עם זה. עם זאת, להגיע לנושא הטור הזה – מה שאני קורא – אני מאמין שזה פרודוקטיבי ללכת עם המסע שהביא אותי לנקודה הזו שכוללת את מה שאני לא קורא. כמו גם מה שאני לא קורא זה הרבה קומיקס גיבורי על.

כמו הרבה קוראי קומיקס, התחלתי עם קומיקס גיבורי על. לא יכולתי לחכות להרפתקאות האחרונות של ספיידרמן, הארבע הגדולות או ת’ור. כן, הייתי זומבי מארוול בשנותיי הראשונות. אהבתי אז קומיקס של גיבורי העל כמוני עדיין, עם זאת בדקתי מעט מאוד מהם. חלק מזה הוא בדיוק מזדקן מתוך קהל היעד שהספר נועד אליו. יש שכאשר התיישנתי, הטעמים שלי השתנו. עם זאת, הגורם הגדול ביותר רק לאחרונה הוא שבסופו של דבר הייתי עייף באירועים.

נקודת רתיחה

נראה כי רוב מארוול כמו גם ספרי DC בימינו קשורים לאירוע מסוג כלשהו. Flahpoint האחרון של DC לא ממש עורר את שיעור העניין שלי ולכן סיפקתי לו מעבר, ובכל זאת כמה ממספר המיניסטרים של ה- Tie-In נראו מעניינים, אז ניסיתי אותם. כמו גם נהנתי מהם עד שהגעתי לגיליון האחרון. כשבדקתי מיניסטריות, אני מצפה לקבל סיפור מוחלט עם התחלה, אמצע, כמו גם סוף. עם זאת, למעט פרנקנשטיין כמו גם יצורי הלא נודעים, אף אחת מהסדרה של Flashpoint Cie-in שבדקתי הסתיימה. כדי לקבל את הסוף הייתי צריך לבדוק את הבעיה הסופית של Flashpoint. כמבקר גיליתי את זה מאוד מתסכל.

הפחד עצמו

בינתיים, במארוול, הסתקרנתי מאוד מהרעיון של הפחד עצמו. נבל הניזון מפחד כמו גם מתחזק ככל שאנשים חוששים יותר? זה נראה נהדר! עם זאת, ביצוע הרעיון הזה לא תפס אותי. הכל הפך לקטטה ענקית של גיבורי העל (שלפי ההערכה יכול להיות כיף) עם רעיון הפחד יותר היבט רקע ממה שבאמת קיוויתי לו.

דבר ביצה, ספר 52 חדש שאני מעדיף ליהנות ממנו

בחזרה ב- DC, יש לנו את 52. המוענק, זה לא אירוע באותה שיטה בדיוק לפיה פלאש כמו גם הפחד עצמו, אולם אף אחד לא יכול להציע את האמת שזה היה אירוע גדול עבור DC. נאמר לנו שזה יהיה חדש, מרגש, כמו גם שונה, בסופו של יום, אני באופן אישי מגלה שאני קורא על אותו מספר בדיוק של כותרות DC כפי שבדקתי לפני ההפעלה מחדש. כמו גם הדברים לא באמת נראים כל כך שונים מבעבר. היו כמה שינויים באופי שהכעיסו אנשים (אשת החתול כמו גם את מכסה המנוע האדומה כמו גם את החוקרים על חוקי הנפש) אולם לפני שהאנשים ההפעלה מחדש היו כועסים על ליגת הצדק: עליית ארסנל כמו גם ליגת הצדק: בוכה לצדק. ככל שהקביעה הישנה הולכת, “ככל שהדברים משתנים, כך הם נשארים זהים יותר.”

Daredevil #8

מספיק. מאז שהאירועים הענקיים ברחבי החברה החלו היו שניים שלדעתי חיו כמו הבטחתם, הדילמה של DC על אדמות אינסופיות כמו גם על אגדות. אני מבין שהם בטח מכניסים כסף עבור המו”לים, אחרת הם לא היו ממשיכים לעשות אותם, עם זאת עם אירועים. נמאס לי שהציפיות שלי גדלו ואז התנפצו. אז אני לא קורא כל כך הרבה קומיקס גיבורי על מכל הסיבות שצוינו לעיל. יש כמה זמינים שאני עדיין נהנה מהם כמו דארדוויל, ארבעה גדולים, כמו גם FF; כמו גם אני אספק כל דבר שנכתב על ידי דן אבנט, כמו גם אנדי לאנינג לנסות (איש תחייה, נבלים להשכרה, מוטנטים חדשים) מכיוון שאני מאמין שעבודתם נהדרת וגם לא מתקרבת לכמות העניין שהם מגיע.

רחל עולה מספר 5

אז מה אני קורא? ובכן, ישנם קומיקס שאינו סופר-סופר-קומיקס כמו רחל עלייה המוזרה ביותר, הכיף של כל הגילאים של רוג’ר לנגרידג ‘, כמו גם פעולת סמוראים אנתרופומורפית של אוסאגי יוג’ימבו (שהוא חודש כמו גם בחודש, המועדף עלי קומיקס מתפרסם). עם זאת, מה שאני מגלה שאני באמת מתרגש ממנו הם כמה מקולקציות הקומיקס המסורתיות, כאשר המועדפים עלי מגיעים מפנטגרפיות כמו גם מ- IDW.

מיקי מאוס של וולט דיסני כרך א ‘. 2

הקולקציות של פנטגרפיה הכוללות את יצירת המופת הקומיקס של צ’רלס שולץ, בוטנים, הם נהדרים כמו גם אם אתה חובב בוטנים, אתה דואין לקרוא את אלה. ככל הנראה פלויד גוטפרדסון עשה באותה מידה כדי לעצב את אופיו של מיקי מאוס כמו גם את צוותו התומך כמו שקרל ברקס עשה עבור ברווזי דיסני, ובכל זאתעבודתו מעולם לא קיבלה את אותה מידת עניין בדיוק כמו עבודת הנביחות. פנטגרפיה מתקנת את זה עם מיקי מאוס של וולט דיסני. שני הכרכים הראשונים של הסדרה הזו הם נהדרים כמו גם הרצועות ככל הנראה נראות הרבה יותר טוב כאן מכפי שעשו כשפרסמו במקור. שמחה לראות את גוטפרדסון מקים כמספר סיפורים כמיקי כמו גם החבורה מתפתחת איתו יחד. הסיפורים מעניינים כמו גם כיף, למרות שזמנם מכיוון שיש סטריאוטיפים גזעיים שהיו אופייניים באותה תקופה שאינם מקובלים בסטנדרטים של ימינו. כמו כן יש המון חומר רקע למיקום הסיפורים בפרספקטיבה היסטורית. כמו גם אוסף הפוגו של וולט קלי שמכה בחנויות השבוע מדהים. יש לי כמה נפחי הפוגו הקודמים של פנטגרס כמו גם זה מפוצץ אותם. אני גם נכנס לפופאי בפעם הראשונה עם האוספים שלהם של הרצועה המסורתית של סגר.

מחוז בלום: סך הספרייה כרך א ‘. 3

כל דבר שמגיע מהספרייה של קומיקס אמריקאי & IDW שווה להסתכל עם זאת מה שהעניין שלי כרגע הוא הריצה שלהם עם חמישה כרכים שהושלמו לאחרונה של מחוז בלום של ברקלי Breathded. אזור בלום היה רצועת הקומיקס המועדפת עלי בשנות הלימודים/המכללה המאוחרות שלי. זו הייתה הנאה אמיתית לבקר אותה בספרים המצטיינים האלה. הספרים מכילים ביאורים של נשמים כמו גם אני מודה שאני מרגיש זקן באמת כאשר העורכים צריכים להצביע על אזכורים תרבותיים כמו מי אד מייז, קספר וויינברגר, כמו גם רונה בארט. כאגוז אנימציה, צ’אק ג’ונס הקרוב שלהם: החלום שמעולם לא היה עשוי להיות יציאת השנה מבחינתי.

כן, האירועים בסופו של דבר השתפרו ממני הרבה יותר, אולם זה לא אומר שאין מבצעים גדולים יותר קומיקס מצטיין לקרוא. מה אתה נהנה לקרוא כרגע? תגובה למטה כמו גם הודע לי.

עכשיו, לכו לבדוק קומיקס!